mic153624
אהלן, הנה רשימת השירים הטופ 10 שלי. אני עושה את הרשימה הזאת בהשראת חבר טוב. היה לא פשוט לבחור אבל הנה יצאה לה רשימה. תעשו חיים
" This is the kind of love that never goes out of style
'Cause baby I know that you'll always be waiting
And I'll always want to come back"
טוב, אז האמת היא שאין לי הרבה ידע על האמנית. אבל כן יש לי תחושות בטן מאד חזקות לגבי השיר הזה. הכרתי אותו רק לפני כמה חודשים. פעם ראשונה ששמעתי אותו הייתי בשוק. המילים חדרו לי לנשמה ונגעו בי במקומות הכי רגישים וסודיים שלי. זה היה בשבוע שמירות בצבא וכל שמירה מחדש שמעתי אותו באוזניות לפחות חמש פעמים. עד שעיכלתי את המילים ואת הלחן עד הסוף. אני אוהבת לפעמים לתת הפסקה לשיר הזה, רק כדי שישמור על הייחודיות שלו אצלי. השיר מדבר על אהבה שלא יכולה להתממש. אולי בגלל מרחק, אולי בגלל רציונליות או אולי בגלל שפשוט ככה. מה שבטוח, כרגע האהבה הזאת צריכה לדעוך. האהוב/האהובה צריכים לצאת מהראש , למרות ששני הצדדים יודעים שזאת אהבה שהם לעד יחכו להתממשותה. וזה האלמנט הטראגי הייתי אומרת. אני חושבת שכולנו יכולים למצוא את האדם האבוד הזה שהיינו רוצים להיות איתו, אבל זה לא אפשרי. וכרגע כל מה שאנחנו צריכים זה שהוא/היא ידעכו ויתנו לנו להמשיך בחיים שלנו...
(https://www.youtube.com/watch?v=PS9xLhn-1vw&list=RDPS9xLhn-1vw&start_radio=1)
_ "It's not a silly little moment
It's not the storm before the calm
This is the deep and dying breath of
This love that we've been working on"
_
וואו וואו וואו. זה לגמרי השיר להתחיל איתו מבחינתי. סלחו לי על ההתלהבות יתר אבל זה שיר שמושמע אצלי לפחות פעמיים ביום. מה גם שזה היה השיר הכי מושמע שלי לפי ספוטיפיי בשנת 2020. זה שיר שמדבר על פרידה, על הרגעים האלה של לפני הסוף ששניכם יודעים שדי. שהגיע הזמן להתפצל. ובתוך הרגע הזה ג'ון מאייר מתאר את היחסי כוחות בפרידה בינו לבין בת הזוג שלו. המילים של השיר הזה יפהפיות בעיניי והן מתארות במדויק את הרגשות שעולים מפרידה. וגם אם לא חוויתם פרידה משמעותית מדי, קל להתחבר. עוד דבר שאני אוהבת, זה החזרתיות על סולו קטן של הגיטרה לאורך כל השיר. זה בונה בעיניי את הרגש אצל המאזין ובסוף כשהסולו הזה מתפתח - זה לגמרי השיא. שם הדמעות מתחילות לצאת. בקיצור, לכו תקשיבו לג'ון מאייר ולגיטרה שלו.
](https://www.youtube.com/watch?v=IfFi4Q7ueA8&list=RDwbb0XPof5Vc&index=3)
*אם רק היית משתפת אותי"
בכל התחושות והרגשות
הייתי בא ולוקח איתי
את כל הסיבות שבגללן
"את אומרת שנהרס הכל
*
ובמקום השני בחיים שלי- מי אם לא השיר הקסום הזה. כמובן שגיא מזיג הגאון יצר את יצירת המופת הזאת. בלדה שמורכבת מכל האקורדים בעולם בערך. כשניסיתי לנגן את זה עם הגיטרה הבנתי שאין לי ממש סיכוי. זה מאסטר פיס בעיניי. השיר מתאר את רגש התסכול של איש שנתקל בשתיקה של הפרטנרית שלו. השתיקה הזאת הובילה להרס ולהיווצרות תהום בין בני הזוג. וכמו שאתם יכולים להבין מהכותרת- מתסכל אותו שהיא לא מדברת, שהוא אפילו לא יודע במה מדובר. היא מסתגרת בתוך עצמה ומחליטה שהכל נהרס, והוא נשאר לבד בלי יכולת להתנצל על דברים שהוא לא מבין ולא יודע. ומי מאיתנו לא הי(ית)ה אי פעם במערכת יחסים (גם לא זוגית) שהוא/היא לא הצליח/ה לדבר ולשתף את הצד השני במה שקורה איתו/ה. משם כמובן שהעניינים מתדרדרים. וכאן חברים כנראה טמון הסוד למערכת יחסים תקינה- פאקינג תקשורת. אני כ"כ גרועה בזה. בכל אופן לענייננו, המילים בשיר יפהפיות והוא מולחן הכי יפה בעולם. הלוואי שהשיר הזה יגיע לכל אדם דובר עברית.
" Words are flowing out
Like endless rain into a paper cup
They slither while they pass
They slip away across the universe"
איזה יופי, כמה יופי אלוהיי. הביטלס זה יופי אחד גדול וכל יצירה היא "פשוטה", ישירה והכי מדויקת שיש לנשמה שלי. לפחות היצירות שאני מכירה. האמת היא שנחשפתי לשיר הזה לא מזמן. ממחקר קטן שערכתי על השיר הבנתי שלג'ון לנון (מחבר השיר) היה ריב עם אשתו. אחרי שהריב הסתיים והיא נרדמה הוא אמר שהוא המשיך לשמוע את המילים שלה רצות ורצות כמו איזה סרט בלופים. מכאן הוא יצר את השיר הזה. זה התיאור הכי יפה בעולם. אני מצליחה לדמיין את המוח היצירתי המוסיקאי שלו רץ תוך כדי שהיא מדברת ומדברת. נדהמתי מהאופן שבו לאורך כל השיר מתוארות מילים, מחשבות, גלי עצב ושמחה, תמונות שעושות את דרכן ביקום ובדרך נוגעות בו באיזשהו אופן. התיאור הזה של מילים ומחשבות שעושות את דרכן ביוניברס. גאונות. מסתבר שמילות הפזמון הן בשפה הרוחנית עלייה לתודעה אלוהית, משהו כמו- כלום לא נוגע בי אני בתודעה אחרת. סלחו לי על החוסר דיוק, לכו תבינו את החיפושיות הא.
והיא שוב לא תבוא, מתגנבת בלאט"
בין סדיני הרכים, לעונג שבת
ואני האומלל, מה אוסיף לדבר
"לו היתה לי תשובה, אז הייתי חוזר
לא היה פשוט לתת לשיר הזה מקום חמישי. אני לא אוהבת את כל עניין הדירוג הזה, זה קשה אלוהים. בכל אופן זה שיר שמצמרר אותי כל פעם
מחדש. השיר נכתב ע"י יענקל'ה רוטבליט והולחן ע"י מתי כספי. את השיר הכרתי בכיתה י"א כששני חברים שלי למגמה ביצעו אותו באחד מערבי השירה שהיו לנו. אז לא ייחסתי לו חשיבות משום מה, ועברו שנתיים עד שעצרתי להתעמק במילים. המשורר מתאר סיטואציה קורעת לב- אהובתו חזרה בתשובה. היא השאירה אותו אומלל. לאורך השיר הוא מתאר את המציאות היום לעומת אז. אז היה "שערה הארוך הגולש ויורד" והיום הוא "נאסף והושפל וכלאוהו כעת". פשוט מתוארת לנו שינוי דמותה דרך עיני המשורר. מאהובתו שלו שהייתה פעם, לאישה שחזרה בתשובה וכל מה שזה מביא איתו. וכמו שראיתם בציטוט, האומללות מלווה בקנאה ובתסכול שהוא עצמו- אין לו תשובה, הוא "חילוני עד כאב ואוהב כמאז". השיר מתפתח לאט, הן בכתיבה והן בלחן. ואחרי כל השפה הרהוטה שכתבתי פה- פאקינג שימו אוזניות טובות ושבו עם המילים ותקשיבו. פשוט ככה.
כך זה היה, פשטות רכה"
זה הצטייר בילדותנו
"שהיתה יפה.
מי מאיתנו לא מתגעגע לימי התמימות המוחלטת, לילדות שבה הדמיון מצייר את העולם בורוד? אמנם אני רק ילדה בת 20 אבל כמו שתמיד אומרים, הכל יחסי. השיר מתחיל בתיאור של תמונה תלויה על הקיר בביה"ס. ובתמונה יש איכר שחורש את האדמה על רקע "שמי שרב חיוורים". בעצם דרך התמונה, ספק בדמיונם של הילדים, ספק במציאות, מתואר בפנינו עולם של ילדים- שבו המורה מבשרת על הסתיו, שבו האיכר מצמיח לחם מהאדמה... פשוט ילדות יפה. נראה לי שלא עובר יום בלי שאני חושבת על הילדות שלי. למזלי גם יש לי חברי ילדות, שאנחנו בקשר מצוין עד היום, לחלוק איתם את כל הרגעים הנשכחים האלה עם חצי חיוך חצי דמעה. קצת דרמטי, אבל מה לעשות זאת אני בשעות הקטנות של הלילה.
"And just as the moon knows
It cannot always glow through every evening
Some days you will find me sleeping"
יצירתו המופלאה של שון לנון. אכן שון, בנו של ג'ון לנון. איזה שיר יא רבנן. לנון מתאר לנו את האהבה, את הביחד. הביחד שלא תמיד יכול להיות זוהר, הביחד שלא מושלם. ולפעמים הוא "דלוק שוב" ולפעמים הוא "כבוי שוב" אבל בפזמון נגלה שהוא בחיים לא יגיד לה את זה. הוא שומר את הסערה הזאת לעצמו, כנראה כי הוא פשוט מבין שאין טעם בלשתף, הרי מה הוא כבר יגיד לה? פעם אני אוהב אותך ופעם לא?. המון רגשות בשיר והמון ניגודיות. השיר הזה ליווה אותי בתקופה יותר מבולבלת שלי. תהיתי אם כדאי לי להישאר במקום שלא מאה אחוז טוב לי בו. נאחזתי בשיר הזה כי הוא גרם לי להכיר בזה שהחיים הם לא ורדים ושושנים, ושאני צריכה להבין אם "המצב" הזה שאני נמצאת בו מתאים בשבילי כרגע- עם היתרונות ועם החסרונות שבו.
"I don't want love to destroy me like it has done
My family"
אוךךךך פינק. איך לעזאזל היא מספר 8? טכנית היא ממש לא. וטכנית השיר הזה רק מייצג עוד עשרות שירים של פינק שאני אוהבת. אם אתם לא מכירים את האומנות של פינק לעומק, כנראה שאתם אומרים שאתם לא אוהבים אותה כי בטח יש איזה שיר אייקוני אחד שתקוע לכם בראש אבל הלוואי ולא תשנאו אותה סתם בגלל זה. בקיצור, פינק. אמנית כנה ואפילו מחאתית. יש לה דעות והיא לא מפחדת להשמיע אותן. בעניין הכנות, זה תקף גם לגבי החיים האישיים שלה שפרוסים לעיני כל (בעיקר במוסיקה שלה). בשיר הזה היא מתארת את הדיוקן המשפחתי המושלם שהיא רוצה לחזור אליו. ההורים של פינק (כמעט כמו של כולנו) התגרשו כשהיא הייתה ילדה וזה השאיר בה חותם. בשיר היא שרה להורים שלה שיפסיקו לצעוק ולריב, היא מתארת את הבית כמלחמת עולם שלישית ושזה המקלט שלה שהיא נאלצת לחיות בו. השיר מתואר מהעיניים של פינק הילדה ובגלל זה התיאורים הם מאד פשוטים כביכול וילדותיים. בתור ילדה להורים גרושים אני יכולה להתחבר למילים של השיר. גם אם ההורים שלכם לא גרושים, יש המון דרכים להתחבר לליריקה של השיר. תנו הקשבה ליופי הזה.
זה מקמט לי את הלב"
"גם כשאנחנו בשלבי שקיעה
פשוט ככה. כמו הציטוט. אין לי יותר מדי להוסיף על השיר הזה. בחרתי לשים אותו ברשימה מתוך כבוד ללהקה הצעירה הזו. אחד החברים של אחי מתופף בהרכב הזה, והלכנו יחד לראות הופעה שלהם. הייתה הופעה מצוינת ואחד מהשירים שנתקעו לי בראש מאז זה זה. אני אוהבת שזה עברית פשוטה ולחן "שט באוויר" כזה. הלוואי ותצליחו להבין. עוד דבר שאהבתי זה שזה הוא יודע שהם כבר בסוף אבל הוא אומר שתמיד אפשר לחזור בחזרה. משאיר פתח. יפה יפה יפה
"I went in headfirst, never thinkin' about who, what I said hurt
In what verse, my mom probably got it the worst"
השיר האחרון ברשימה. כל מי שמכיר קצת את אמינם, יכול לדעת על היחסים המורכבים עם אמא שלו. אמינם לא חסך מהעולם אמירות פרובוקטיביות על אמו במדיה החברתית ובשירים שלו (אפילו הוא הוציא שיר נאצה שכתוב במיוחד בשבילה). בקיצור, השיר האחרון שלי לרשימה הוא מכתב ההתנצלות של
אמינם לאמא שלו. הוא פשוט עושה סגירת מעגל איתה. בין היתר הוא גם מתנצל על השיר נאצה שכתב עליה. פשוט אמינם מטורף
ביכולת שלו לחבר מילים לראפ שיש לו קו עלילתי שבסוף מגיע לפיצוץ מוחי. אמנם בשיר הזה זה יותר פיצוץ רגשי בסוף, אבל עדיין, כל יצירה של אמינם היא מיינד בלואינג. השיר הזה הוא סגירת מעגל כמו שאמרתי- אני לא אפרט יותר מדי, אבל הוא עודד אותי לסגור מעגל עם אדם קרוב אליי. אם יש לכם אדם כזה בחיים שהייתם רוצים לסגור איתו מעגל, תקשיבו לשיר הזה ואז תצאו למשימה שלכם...
